איך להתמודד עם התפרצויות זעם של ילדכם
הילדים שלכם "משגעים" אתכם עם התפרצויות הזעם שלהם? איך מתמודדים עם זה?התפרצויות זעם יכולות לנבוע מסיבות שונות ולהלן חלק מהן:
כתוצאה מרגישות יתר בחושים
רגישות יתר למגע, לעוצמת אור, לריחות או לקולות עלולה לגרות להתפרצות זעם.
יתכן שילד צבר עוד ועוד לחצים בגלל הרגישות ובסופו של דבר הוא מתפרץ.
דבר ראשון שניתן לעשות הוא לברר מה הרקע להתפרצות. מה קרה במשך היום שהביא לכך.
דבר שני ניתן לטפל ברגישות יתר בחושים. שיטת "אלבאום" מתמחה בטיפול כזה ונותנת מענה לבעיה.
ניתן לפנות לאחד המטפלים בשיטה זו.
התפרצויות על רקע הקושי לווסת את היצר
יש ילדים שמרגישים עם הראש וחושבים עם הרגש. זוהי תכונה מולדת שלא מנסים לתקן אותה.
חשוב שההורים יבינו שכך הילד פועל וכך עליהם לקבל אותו. יש לתת לו לגיטימציה לפרוק את זה בהשתוללות של מספר דקות, למשל.
אימפולסים נכנסים לגוף בעוצמה שהאדם לא מסוגל לעצור אותם. מכיוון שיש עוצמות גבוהות מאוד בלי תבנית שמווסתת ומרסנת, באות ההתפרצויות.
קושי להביע רגשות
ילדים עם קושי להביע רגשות חיים עם כאב וכעס על כך שהלגיטימציה להביע רגשות נחסמה.
הם יוצרים לעצמם מצבים כדי שיוכלו לכעוס, ואז התנהגותם תלווה בהתפרצות זעם.
הצורך ליצר מצבי לחץ
ישנם ילדים עם צורך לייצר מצבי לחץ. התפרצות הזעם מייצרת אדרנלין. הם מרגישים חיות רק כשהם "נכנסים בקיר".
ההתפרצות היא לא המטרה אלא רק האמצעי ליצירת אדרנלין וחיות.
במאמר מוסגר אציין, שאנשים שיש להם צורך לרצות ולהיות נחמדים, מבטאים את הלחץ שלהם במקומות אחרים, למשל, בנהיגה על הכביש.
הצורך ליצור מצבי לחץ יכול לנבוע כתוצאה מזיכרון רחוק בתת מודע של הילד שבהיותו תינוק לא התייחסו אליו אם בכה אלא רק אם נפל מהמיטה, למשל.
הטיפול במקרה זה התנהגותי. מומלץ לפנות למטפל שמתמחה בטיפול בבעיה וביכולתו לעקור את הצורך הנ"ל.
שאיפה לאידיאל
הילד מעמיד את הסביבה בסטנדרטים גבוהים מאוד. היות והסביבה לא עומדת בסטנדרטים האלו, הוא כל הזמן יכעס.
יש להסביר לילד שהוא מעמיד את האנשים במבחנים שהם לא יכולים לעמוד בהם (המורה דבילית, לדעתו, וכד').
התפרצויות זעם אינסטרומנטאליות
הילד עושה בלגן כדי לקבל מה שהוא רוצה. יש ללמד אותו שבתקשורת פשוטה הוא יקבל יותר ממה שיקבל כשהוא עושה בלגן.
על ההורים להיות מתואמים ביניהם בהצבת גבולות, מתי כן ומתי לא, ולתת סיבה הגיונית ללא.
על מנת להתמודד עם התפרצויות זעם בצורה מושכלת בלי להיגרר לתסכול ולתגובה רגשית, יש להבין שהכעס של הילד לא מתעורר באשמתכם ולכן לא כדאי לקחת את זה באופן אישי. הכילו את הכעס של ילדיכם, הרשו להם לבטא את הכעס, ואחר כך הציעו להם חיבוק.
הביטחון שהורה משרה בהתנהגות כזו, תרגיע את הילד.
במקרים קיצוניים רצוי לפנות לטיפול מקצועי.
