מה הקשר בין רגישות יתר למגע (טקטיליות) לקשיי קשב וריכוז?

הורים רבים המתמודדים עם ילדים בעלי רגישות יתר למגע מוצאים עצמם חסרי אונים כשהילד שלהם מרבה לכעוס ולהתפרץ בהתקפי זעם, מסרב לרחוץ פנים, להסתרק, לקצוץ ציפורניים וכד'.
מודעות לכך, שהגורם להתנהגויות הנ"ל נובע מרגישות יתר למגע (טקטיליות), עשויה למנוע חיכוכים מיותרים.
מצב של רגישות יתר למגע יוצר מתח תמידי.
ילד טקטילי משקיע מאמצים רבים להדוף תחושות של מגע, ולכן רמת הקשב תרד.
בקבוצה נראה שילד טקטילי נמנע מלעמוד קרוב לחבריו, נבהל כשנוגעים בו מאחור, או במצב שאינו רואה מי הנוגע.

הסימפטומים שנראה אצל ילד רגיש טקטילית:

• כתינוק- ירבה לבכות כשמחזיקים אותו, או מחליפים לו טיטול.
• נרתע מחיבוקים או מנשיקות.
• התפרצויות זעם- הילד כל הזמן דרוך, והמתח שמצטבר גורם בסופו של דבר להתפרצות מכל גירוי ואפילו הקטן ביותר.
• יתלונן על הצקות- אם ילד מגיב בקופצניות לכל מגע מילד אחר, יתכן מצב שילדים יזהו זאת ויציקו לו במתכוון.
  המורה עלולה להתלונן שהוא מכה ונוהג באלימות , בזמן שכל מטרתו להרחיק אותם מעליו.
• הפרעות בריכוז.
• רגישות לבגדים- צווארונים, תוויות, חוסר רצון להתכסות, לנעול נעליים, או להיפך- לבישת בגדים רבים וכיסוי טוטאלי בשמיכה.
• גירוד עקיצות יתושים עד זוב דם כדי לחוש את הכאב ולא את הדגדוג.
• הסתייגות מהתעסקות עם חומרי עבודה ויצירה (פלסטלינה, חול, צבעי ידיים, דבק וכד').
• אחיזת עיפרון לא נכונה, כדי להימנע מחיכוך עם העיפרון. זהו אחד הגורמים לבעיות בכתיבה.
• בררן באוכל- נרתע ממזונות בעלי מרקמים שונים.
• הליכה על קצות האצבעות.
• חשש מקצוץ ציפורניים, סירוק שיער וכד'.

כ לעומת זאת, במצב של חוסר רגישות טקטילית (תת רגישות) נראה השתוקקות למגע. צורך לגעת בכולם ובהכל.
חיפוש של שפשוף וגרייה על פני העור- שכיבה על שטיח עם מרקם גס ודוקר, התחככות בשטיח, התחככות בשיחים קוצניים ולעיתים אף זימון תגרות אלימות והצקות.
ילד עם תת רגישות טקטילית לא מודע לכך שנוגעים בו אלא אם זה נעשה בכח.
אינו מוטרד מפציעות וזריקות, עלול להטיח את ראשו בקיר.
לילד כזה לא יהיה ויסות כח נכון. לעיתים יכאיב שלא במתכוון לילדים ובעלי חיים שאתם הוא משחק, או יפעיל לחץ רב על העיפרון בשעת כתיבה.
יתכן גם חסר ברגישות באיזור הפה, שיגרום להכנסת דברים מסוכנים לפה: סיכות, צעצועים, חצץ, כמות גדולה של אוכל וכד'.

הבשורה המשמחת היא שניתן לטפל בתופעה.
בטיפול חושפים את המטופל בצורה הדרגתית למגע ולעיסויים מיוחדים שמטרתם להגדיר את גבולות הגוף ולווסת את הרגישות החושית. מודעות לבעיה וטיפול בה עשויים למנוע קשיים רבים בעתיד.